כאשר עלינו להגביל את הזרימה בשיטות הידראוליות (בניגוד לשיטות אלקטרוניות), הזרימה אינה נמדדת ונדגמת באופן רציף (אלא רק במהלך ההגדרה). לכן, הנווטים מתוכננים לחוש באופן הידראולי את הפרש הלחצים או הכוח/המהירות הקשורים לזרימה המשתנה.
<< מעוניין ללמוד עוד על בקרת זרימה להשקיה? קרא את הבלוג שלנו 'מגופי בקרת זרימה' >>
ברוב המקרים, לחץ המורד משתנה עקב שימוש בשיטות השקיה שונות, תנודות ביקוש, משמרות השקיה לא שוות וכו'. במקרים אלה, על הנווטים להיות מתוכננים למדוד ללא הרף את הלחץ ההפרשי או את הכוח/המהירות באמצעות מכלול אוריפיס במעלה הזרם כחיישן זרימה ונווט לחץ הפרשי החש באופן רציף את הזרימה בפועל בערכי ΔP (ומחובר על ידי שני צינורות חישה). נווטים כגון נווט הלשונית (PC70) חשים באופן רציף את הזרימה בערכים של ΔF (שנוצרים מ-ΔV) בחזית הלשונית לעומת הצדדים האחוריים.
במקרים מיוחדים, לחץ המורד קבוע, למשל ביישומי מילוי מאגר שבהם מפלס המאגר הוא למעשה לחץ המורד. במקרים אלה ניתן להשתמש בשיטת "מגוף PRV לאוריפיס" מכיוון שלחץ המורד הקבוע (לאחר האוריפיס) מאפשר לנו לחוש ולשלוט בלחץ המעלה של האוריפיס באמצעות נווט מקטין לחץ רגיל ואוריפיס במורד הזרם.
מגופי בקרת זרימה ביישומי ציר מרכזי
מגופי בקרה שומרים על זרימה מרבית קבועה ומוגדרת מראש ללא תלות בשינויים בביקוש או בלחץ המערכת. מעוניין ללמוד עוד על בקרת זרימה להשקיה?
אפרת שלגמן
ליאור דורון
טל לוי
